התקבלה תביעת לשון הרע בגין אמירות על עו"ד במהלך אסיפת חברי אגודה

1.         מהות התביעה והרקע להגשתה

1.1        התובע, עורך דין במקצועו, שימש במועדים הרלוונטיים לתביעה בתיק דנא כיועץ המשפטי של אגודת כפר ביאליק כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ (להלן: "כפר ביאליק" או "האגודה").

            הנתבע, שאף הוא עורך דין, היה באותם מועדים חבר האגודה.

1.2        ביום 13.4.00 התקיימה אסיפת חברים באגודת כפר ביאליק אשר במהלכה, לגרסת התובע, אמר הנתבע את הדברים הבאים אודותיו (להלן: "הפרסום"):

"... דעתי עליו כמשפטן ידועה. עורך דין שמשקר בבית המשפט באופן בוטה, שאומר לשופט דבר שקר בידיעה שהוא משקר, הוא בשבילי לא עורך דין."

1.3        לטענת התובע, הדברים האמורים מהווים פרסום לשון הרע במשמעות חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה- 1965 (להלן: "החוק"), והם נאמרו על ידי הנתבע מתוך כוונה להכפיש את שמו ולפגוע בו ובמשלח ידו, תוך שהנתבע ידע כי הם משוללי יסוד ונעדרים כל תשתית עובדתית. מכאן התביעה.

1.4        הנתבע מנגד, הכחיש את עצם אמירתם של הדברים, אולם הוסיף וטען כי אף אם תוכח אמירתם, הרי שעומדות לו ההגנות המוקנות בחוק, ובכללן הגנת פרסום מותר לפי סעיף 13 הגנת אמת בפרסום לפי סעיף 14 והגנת תום לב לפי סעיף 15, על תת סעיפיו.

1.5        בהחלטתי מיום 22/3/05 הוריתי על פיצול הדיון, כך שתחילה תידון שאלת החבות, ורק לאחר מכן, ככל שיתחייב הדבר, תיבחן שאלת הנזק והפיצוי הראוי.

1.6        טרם שאפנה לדון בטענות הצדדים, אני רואה לציין כי מהראיות והמסמכים שהוצגו בפניי, הצטיירה תמונה עגומה של יריבות חריפה, מאבקי כוחות ושרשרת סכסוכים מתמשכים בין קבוצות שונות בכפר ביאליק, ככל הנראה על רקע מחלוקות לגבי דרך ניהול האגודה. כתוצאה מכך התנהלו לא מעט התדיינויות בערכאות משפטיות שונות, חלקן בגין לשון הרע.  מאחר וגם בתביעה דנן הועלו לא מעט טענות הנוגעות במישרין לסכסוכים אלו, במיוחד מצד הנתבע, אני רואה לומר כבר בפתח דבריי כי אין זו המסגרת המתאימה לבררן משום שמרביתן אינן רלוונטיות לשאלות שבמחלוקת.

2.         האם נאמרו הדברים על ידי הנתבע ?

2.1        תחילה, לפני שנפנה לבחינת קיומה של לשון הרע כהגדרתה בחוק, יש להידרש לשאלה האם הוכחה עצם אמירת הדברים על ידי הנתבע, שכן באם לא הוכח הדבר, דין התביעה להידחות כבר בשלב זה.

2.2        בכתב ההגנה שהוגש מטעמו ובתצהיר עדותו הראשית (נ/1) חזר הנתבע והכחיש שוב ושוב כי אמר את הדברים. כך למשל בסעיף 4 לתצהירו :

" אני מכחיש כי אמרתי את הדברים באופן המיוחס לי ע"י התובע וחבר מרעיו, אך גם אם אמרתי דברים דומים, הרי שאמרתי זאת במסגרת התייעצות פנימית של גוף משפטי אחד".

            גם בחקירתו הנגדית בפני בית המשפט אישר הנתבע את האמור בתצהירו (עמ' 14 לפרוטוקול) ועמד על אמיתות תכנו. למעשה, לאורך ההליך כולו, החל בכתב ההגנה וכלה בסיכומיו, כפר הנתבע "כפירה מלאה בפרסום" (כלשונו בפתח סיכומיו).

2.3        בתגובה, הציג התובעשלל ראיות לתמיכה בגרסתו לפיה הנתבע אמר את הדברים, ובכללן עדות שניים מהנוכחים באסיפה, מר פייביש פרדי (ת/1) ומר כהן ידיד (ת/2) וכן תמליל ההקלטה של האסיפה שנערך על ידי חברה חיצונית (נספח א' לת/3). הקלטת עצמה לא נמצאה עד לאחר הגשת הסיכומים שהגישו הצדדים. גם בסיכומיו חזר הנתבע על הכחשת הפרסום ואף נסמך על אי הצגת הקלטת (עמ' 3 לסיכומיו):

"אם היתה מוצגת הקלטת, היא הראיה הטובה ביותר ולא כל ראיה משנית האסורה על פי הכלל האוסר עדות מפי השמועה, ניתן היה להיווכח אם אמר הנתבע את המיוחס לו....על התובע היה להביא את הראיה המקורית, היא הקלטת, מה עוד שהינו טוען כי זו היתה בידו ומידו הלכה לאיבוד. הייתכן כי הקלטת שהיתה בידו של התובע עצמו, המהווה ראיה כה חשובה להוכחת הפרסום, נעלמה לה לפתע?"

2.4        משנמצאה הקלטת המדוברת רק בשלב שלאחר הגשת הסיכומים, הגיש התובע בקשה לקבלה כראייה. מחמת היותה ראיה מהותית החשובה לבירור האמת ובעלת משקל מכריע, כפי שנאמר אף בדברי הנתבע שהובאו לעיל, נעתרתי לבקשה. ב"כ הנתבע התנגד בתקיפות להצגת הראיה שנתגלתה, ואף הגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה לקבלה, אלא שבקשתו נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי (כב' השופט י' עמית בהחלטתו מיום 11.10.05 בבר"ע 1249/05).

2.5        בישיבה מיום 27.9.05 הושמעה הקלטת באוזני הנתבע. תגובתו היתה, עדיין, כי אינו בטוח שזהו קולו הנשמע בקלטת. גם בסיכומים המשלימים שהגיש לאחר מכן טען כי התובע "לא הוכיח באופן פוזיטיבי לחלוטין כי הנתבע הוא האומר את הדברים בקלטת" (סעיף 11 לסיכומים המשלימים מטעם הנתבע). הנתבע אף הגדיל לטעון כי התובע הוא אשר הובילו להכחשת הפרסום כיוון שלא המציא את הקלטת, בזמן שזו כבר היתה בידו, הכל כדי להכפישו ולהציגו כשקרן, ורק לאחר מכן להמציא את הראיה שהיתה מצויה בידו.